הגבול הצפוני

דב חנין (חד"ש):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לברך אותך ולאחל לך הצלחה בתפקיד.

גבירותי ורבותי חברי הכנסת, המצב בגבול הצפון מגלם בקליפת אגוז את מצב הסכסוך הישראלי-הערבי. בזירה הלבנונית, אם כל חטאת היתה מלחמת לבנון ב-1982. זו היתה שגיאת השגיאות של ישראל בזירה הלבנונית. המהלך הזה הרחיב את הסכסוך והעמיק אותו לזירות חדשות שלא היו קיימות בעבר. אני זוכר שכשהייתי ילד קטן, ילדים היו הולכים לטייל על הגבול הלבנוני, וזה היה הגבול הכי שקט.

יצחק וקנין (ש"ס):

מתי? מתי זה היה?

דב חנין (חד"ש):

כשאני הייתי ילד קטן. אני מדבר על תחילת שנות ה-70, לא כל כך מזמן.

יצחק וקנין (ש"ס):

אני חושב שאתה לא זוכר.

דב חנין (חד"ש):

היום המצב הוא שונה לחלוטין, לצערי הרב.

יצחק וקנין (ש"ס):

אני פחות או יותר בגיל שלך.

היו"ר יצחק אהרונוביץ:

רבותי.

דב חנין (חד"ש):

הנוכחות הישראלית – – –

היו"ר יצחק אהרונוביץ:

אני מבקש מחברי הכנסת שקט, לאפשר לו לנאום. חבר הכנסת אזולאי.

יצחק וקנין (ש"ס):

לא אזולאי, וקנין.

היו"ר יצחק אהרונוביץ:

תנו לו לסיים את הדברים.

דב חנין (חד"ש):

לא על חשבון הזמן שלי. בסדר? תודה.

הנוכחות הישראלית בדרום-לבנון לאורך השנים לא היתה פתרון לבעיה ביטחונית אלא היא עצמה היתה הבעיה הביטחונית. נהרגו רבים כל כך – ישראלים, לבנונים, פלסטינים – בשביל נוכחות שאף אחד עד היום לא יודע להסביר אותה. מבחינה זו היציאה של צה"ל מדרום-לבנון היתה צעד בכיוון הנכון, אבל צעד לא שלם. עדיין נותרה הנוכחות בחוות-שבעא, ואני מבקש מחברי חברי הכנסת בסיעות הקואליציה לנסות ולהסביר פעם אחת ולתמיד מה אנחנו מחפשים שם. בשביל מה צה"ל נשאר בחוות-שבעא?

השר יעקב אדרי:

אתה מכיר את החלטת האו"ם בנושא?

דב חנין (חד"ש):

אני מכיר את החלטת האו"ם בנושא, ואני רוצה לומר לך – – –

השר יעקב אדרי:

החלטת האו"ם אמרה שישראל מילאה את כל חלקה בנושא של לבנון. זה לא מעניין?

דב חנין (חד"ש):

אתה שואל שאלה מאוד עניינית ואני אענה לך בצורה עניינית. אנחנו לא צריכים להיות בחוות-שבעא. לא ענייננו לנהל לא את סוריה ולא את לבנון, ואם יש ביניהן מחלוקת למי המקום שייך, שינהלו אותה ביניהן. אנחנו לא צריכים את המקום הזה. חבל שאנחנו משאירים את הקוץ הזה, שהוא קוץ שסביבו הולך ומתפתח מחדש הסכסוך ועימות הדמים בזירה הלבנונית.

אני רוצה לסיים במשפט אחד. תראו, גם בזירה הלבנונית אנחנו מתנהגים שלא בשכל. כאשר אנחנו מתעקשים לסחרר מחדש מעגל של אלימות, מעגל האלימות הזה חוזר אלינו. זה לא חוכמה, זה כמו בגנון. ילדים קטנים יודעים את זה: תרביץ לאחר והוא יחזיר לך. ואז אתה תרביץ לו שוב והוא יחזיר לך. כל הסחרור הזה של האלימות הוא לא אינטרס ישראלי, הוא לא אינטרס לבנוני, וצריך להפסיק אותו מייד. אלימות מולידה אלימות. הדרך היחידה לצאת היא להפסיק את האלימות וללכת לצעדים מדיניים. תודה רבה.