הכנסת השבע-עשרה
הצעת חוק של חברי הכנסת:
- דב חנין
- מיכאל מלכיאור
- יורי שטרן
- מיכאל נודלמן
- עמירה דותן
- משה גפני
- אברהים צרצור
- מוחמד ברכה
- חנא סוייד
- זאב אלקין
הצעת חוק המים (תיקון – שיפור אכיפה), התשס”ו-2006
דברי – הסבר
בעיות הזיהום במדינת ישראל, ובכללן זיהום מקורות מים, הולכות ומחריפות. לרוב יוחס הדבר למחדלים באכיפה ולא להיעדר תשתית תחיקתית. אולם מחקרים אקדמאים והבדיקות בפועל מוכיחים, כי הנחה זו אינה נכונה.
אחד הפתרונות העיקריים הוא יצירת מנגנון, שיגרום למפעלים לדווח בעצמם על זיהומים. מדובר במערכת אפקטיבית המאפשרת לרשויות המדינה לפקח מרחוק על הנעשה בשטח. מנגנון הדיווח העצמי הוכיח את עצמו בארה"ב כפתרון לחלק גדול מן הליקויים הרגילים, הכרוכים באכיפה ובפיקוח בתחום הסביבתי.
דיווח עצמי חשוב להשגת כמה מטרות: איתור נזקים, טיפול יעיל בהם, שיפור המיקוד של גורמי האכיפה, והיכולת שלהם לתפוס ולהעניש מזהמים, שאינם משתפים פעולה, ואשר לרוב אינם נתפסים, והעלאת מודעות המזהם לעבירות הזיהום.
כאשר נוצר זיהום סביבתי, הידיעה עליו חשובה – הן על מנת להעניש את המזהם, ובכך ליצור הרתעה, והן על מנת לטפל בזיהום ולמזער את הנזק ככל האפשר. במקרים אשר בהם אין אפשרות לטפל בזיהום, אפשר לפחות להזהיר את הציבור מן הסכנות הטמונות באזור המזוהם.
מנגנון הפיכת עבירות מסוימות על חוק המים לעבירות של ברירת משפט, בדומה למנגנון הקיים בנוגע לעבירות סביבתיות אחרות, יאפשר אכיפה מהירה ויעילה יותר של ההוראות בסימן א1 לחוק המים. מנגנון זה ייתן בידי הרשויות המינהליות האחראית, המשרד לאיכות הסביבה ונציבות המים, סנקציה מיידית ונוחה להפעלה כנגד העוברים על החוק, לעומת המצב המסורבל כיום, המקשה על אכיפה מהירה ויעילה. היכולת להפעיל סנקציה כזו תתרום ליכולת לאכוף את החוק, ולהתרעת מזהמים פוטנציאליים.
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים