אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ישראל ציינה החודש 60 שנה להקמתה. 60 שנה. זה הרבה. זה זמן מתאים להערכת מצב, זה זמן מתאים לחשבון נפש. לחברה הישראלית, אין שום ספק, יש הישגים – ביצירה, בחקלאות, בתרבות. מכל בחינה אובייקטיבית אין שום ספק שהחברה שלנו נמצאת במשבר אמיתי. זה משבר רב-ממדי, זה משבר מדאיג – קודם כול, כמובן, משבר פוליטי. משבר פוליטי שנובע בראש ובראשונה מהמשבר של התשובות הפוליטיות המסורתיות. מדיניות הכיבוש בת ה-40 הובילה למבוי סתום. זה ברור היום לרוב הציבור הישראלי. האלטרנטיבה המדומה שהוצגה על-ידי שרון, האלטרנטיבה של ההתנתקות החד-צדדית, הוכיחה שגם היא מובילה למבוי סתום. הדרך שלא נוסתה עדיין היא הדרך של שלום אמיתי, הדרך של מהלך שלום רציני ואמיתי בכל הגזרות – מול הפלסטינים, מול סוריה, מול לבנון. השלום הזה הוא שלום אפשרי; השלום הזה הוא שלום מוחמץ.
אמר חברי, חבר הכנסת ברכה, ציטט מפיו של מרקס: "עם המשעבד עם אחר אינו יכול להיות חופשי".
ראובן ריבלין (הליכוד):
ה"חמאס" רואה את השלום בחיסולה של מדינת ישראל.
דב חנין (חד"ש):
אצלנו, חבר הכנסת ריבלין, אנחנו רואים יום-יום שכיבוש ועצמאות לא יוכלו ללכת יחד. כיבוש ועצמאות לא יוכלו ללכת יחד. כאשר אנחנו כובשים, בצד השני אנחנו מכפיפים את עצמנו לאינטרסים ולמהלכים של האימפריה האמריקנית ומובילים לסכנות אמיתיות לעתידה של ישראל, לעתיד העם בישראל, כמו גם לעתיד של העמים האחרים באזור הזה.
ראובן ריבלין (הליכוד):
ה"חמאס" חושב שאנחנו כובשים בכל ארץ-ישראל, כולל חיפה, כולל – – –
דב חנין (חד"ש):
אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת ריבלין: אתה יודע שיש לי ויכוח נוקב עם ה"חמאס", אבל אני אומר לך שהיום אפשר להגיע להסכם רגיעה כולל ברצועת-עזה, כולל שחרור אסירים, ובראשם מרואן ברגותי וכולל החזרת גלעד שליט. אפשר במקביל גם לעצור באמת את הרחבת ההתנחלויות והמאחזים, לעשות משא-ומתן אמיתי ולהגיע להסדר אמיתי גם עם הרשות הפלסטינית וגם עם סוריה. יש משבר של התשובות הפוליטיות המסורתיות, אבל המשבר הפוליטי לא נעצר כאן. יש גם משבר של המבנים הפוליטיים, של המוסדות הפוליטיים, של המפלגות – זה דבר מסוכן; זה מקור של סכנה אמיתית לדמוקרטיה.
מדברים אצלנו על קשרי הון ושלטון. האמת היא שזאת אמירה מקילה. המציאות אצלנו כבר מזמן עברה לשלב יותר חמור – לשלב של שלטון גלוי וישיר של ההון. זה הופגן בצורה בוטה בכנס הנשיא שהיה בשבוע שעבר, כאשר במרכזו – הגביר שלדון אדלסון. ההון משקיע, וההון מקבל. בעלי ההון נהנים במדינה הזאת ממדיניות שמקילה עליהם יום-יום, משטיחים אדומים לא רק באופן מטפורי אלא באופן ריאלי לחלוטין. לעומת זאת, העניים נותרים למטה. היום השתתפתי מול הכנסת בהפגנת הגמלאים; שכבות הביניים הולכות ונשחקות; הציבור הערבי במדינת ישראל ממשיך לסבול מאפליה בכל מישורי החיים. משבר פוליטי, משבר חברתי, מיתון כלכלי שהולך ומתעצם. שמעתי את תשובתה של השרה רוחמה אברהם שרק מעידה עד כמה היא לא מחוברת לתחושה של ציבור רחב בארץ הזאת שמרגיש את המיתון ואת המצוקה שהולכת ומתרחבת.
אם כבר אני מנמק אי-אמון בממשלה הזאת, אני כמובן, לא יכול להותיר בצד את הנושאים הסביבתיים. יושב אתנו השר להגנת הסביבה והתיירות. אני רוצה לומר לך, אדוני השר, בצער, שגם בנושא הסביבתי ממשלת ישראל גוררת רגליים. במקום לעשות את המעשים המהפכניים והנחושים שצריכים להיעשות – וזה לא רק עניינו של המשרד להגנת הסביבה, זה עניינו של ראש הממשלה ושל שר האוצר ושל שר הביטחון ושל שר החינוך ושל שר המסחר והתעשייה ושל כל משרדי הממשלה. במקום לעשות את המעשה הדרוש, הנמרץ והמהפכני כדי להתמודד עם הבעיות הסביבתיות, עם האיומים לבריאות, עם אי-הצדק הסביבתי שממנו סובלות אוכלוסיות רבות, ממשיכים לגרור רגליים. אנחנו רואים את זה ביחס לחקיקה הסביבתית בכנסת, למשל חוק "המזהם – משלם" – –
היו"ר עתניאל שנלר:
תודה.
דב חנין (חד"ש):
– – שתקוע בגלל עמדת הממשלה.
לכן, אדוני היושב-ראש, אני אומר לכנסת: אנחנו צריכים היום להביע אי-אמון בממשלה מכל הסיבות האלה. לעם בישראל מגיעות תשובות. לעם בישראל מגיעות תשובות הרבה יותר טובות.