פורים הגיע ליישובי עוטף עזה. שנה נוספת ברציפות שביישובי האזור נשמעות אזעקות והתפוצצויות של רקטות, פצמ"רים וקאסמים במקום לשמוע את צחוקי ילדנו החוגגים את החג. שנה נוספת שקשה להירדם, קשה לישון, קשה לנשום. הפחדים והחששות מופיעים שוב, חלק ניכר מתושבי האזור בחרדה.
האלימות פוגעת בנו פעם נוספת. בצד שלנו ישנם פצועים, פגיעה ברכוש, אנחנו "תקועים" בבית קרובים לחדר המוגן (אם הוא קיים), בלי לדעת מתי זה ייגמר. האלימות מתחדשת, הטראומה הפסיכולוגית חודרת לתוך תוכנו, ואין לנו מושג מה יהיה המחיר שנצטרך לשלם הפעם.
תופי המלחמה נשמעים הפעם חזק מתמיד, ואנחנו תושבי הדרום הופכים להיות אסירי מלחמה. האם אין דרך אחרת? עד מתי תמשיך האלימות? האם פעם נוספת יגידו לנו ש"אין עם מי לדבר"? הממשלה ממשיכה בדרכה: "הם רק מבינים כוח! אנחנו צריכים להראות להם שאנחנו חזקים ולא נכנעים". כך, הם חושבים, יוכלו להחזיר לנו את השפיות ואת השלום.
האם יכול להיות שיש דרך אחרת? האם הדרך שבחרה הממשלה "לטפל" בשכנים שלנו ברצועה נכשלה? אולי הגיע הזמן להציג אלטרנטיבה? אלטרנטיבה של דו-שיח, משא ומתן והידברות שתוביל אותנו לחיים אחרים, נורמליים יותר. לא סבלנו מספיק במשך השנים? האם לא הגיע הזמן שתפסיקו לשחק בחיינו?
גם אם הצד השני מכריז שהוא רוצה להשמידנו, זה לא תרוץ! אסור לוותר לו, אסור לוותר לנו, שוב ושוב עלינו לדרוש להידבר. במקום זאת, נראה שהממשלה שלנו משתמשת בסרבנות של הצד השני כתירוץ המאפשר לה להמשיך להשתמש באלימות. ונזכיר: כל עוד נמשיך לשמוע את תופי המלחמה, כל עוד נהיה עסוקים בענייני ביטחון, תוסח דעתנו מענייני חברה בוערים.
אלימות גוררת לאלימות קשה יותר. הרג יביא להרג נוסף ולרגשות נקמה. גם אנחנו וגם בצד השני נמשיך לקבור את המתים, ללא תקווה.
איני מוכן להמשיך כך! איני מוכן להיות אסיר במלחמה שאתם מנהלים בעזה! הגיע הזמן להחליף את הממשלה ואת אשר עומד בראשה.
פדרו גולדפרב
חבר קיבוץ ניר יצחק
עוטף עזה